הכותב הינו בעל פודקסט בשם פיק אנד גול אשר מדבר על הNBA ועל כדורגל אירופאי. מוזמנים להיכנס לקישור ולבדוק אותו: https://rss.com/podcasts/pickandgoal/.

הדראפט של 1991 הוא דראפט מעניין שלא מלא באבק כוכבים אבל בשחקנים שהשאירו חותם על הליגה. בין עשרת השחקנים הראשונים שנבחרו בבחירה המחודשת יש הרבה כישרון, שנים וניסיון ובעיקר רכזים מהזן הישן שהותירו חותם. 5 שחקנים שונים בילו בה מעל 14 עונות ו15 שחקנים החזיקו בה מעל ל10. הדראפט סיפק לליגה 16 בחירות לנבחרת האולסטאר, ארבעה בחירות לנבחרות ALL NBA וחבר היכל התהילה של הכדורסל אחד.

ועכשיו לדראפט:

1. שארלוט הורנטס: דיקמבה מוטומבו (4) –

בחירה מקורית: לארי ג'ונסון

 בלי הפתעות מיוחדות ההורנטס בוחרים את השחקן הטוב ביותר בדראפט. את עמדת הסנטר הפותח של ההורנטס חולקים ג'יי אר ריד, שיוכל להחליק לפאוור פורוורד ומייק גמינסקי ועם הבחירה הזאת יוכלו ההורנטס לבחור בעונה שלאחר מכן את אלונזו מורנינג מבלי שהוא והכוכב האחר של הקבוצה ייכנסו למלחמת אגו שתפגע בחדר ההלבשה ותיצור את אחד מהשילובים ההגנתיים הטובים ביותר בכל הזמנים. למרות שלא נבחר לשחקן שנה העונה הראשונה המצטיין, מוטומבו נכנס לשערי הליגה בסערה ונבחר לקבוצת האולסטאר (בפעם הראשונה מתוך שמונה הופעות) כבר בעונתו הראשונה כשהוא קולע 16.6 נק', מעולם לא קלע יותר למשך עונה סדירה, 12.6 ריבאונדים וחוסם 3 זריקות למשחק. אמנם לצופים האדוקים של כדורסל ב2021 קצת קשה להבין את החשיבות של הר מוטומבו אבל הבן אדם היה כח טבע בשיאו. כנראה חוסם הזריקות ומגן הטבעת הטוב בהיסטוריה רשם לבין השנים 93' ל95' 4.3 חסימות למשחק(!), סיים את הקריירה עם 2.8 (קריירה של 18 שנים) ומדורג שביעי בכמות החסימות לקריירה בכל הזמנים. ארבעה פרסי שחקן ההגנה של העונה ופעמיים הוביל את הליגה בריבאונדים. מוטומבו הוביל את אטלנטה לאחד מההדחות המפתיעות ביותר בהיסטוריה של הפלייאוף כשהדיח את גארי פייטון וסיאטל מהמקום השמיני בסיבוב הראשון ב94', הגיע לגמר ככינור השני לאלן אייברסון ב2001 ולקח חלק מהספסל עם ג'ייסון קיד והנטס כשהם הגיעו לגמר נגד סן אנטוניו ב03'. 

2. ניו ג'רסי נטס: לארי ג'ונסון (1) –

בחירה מקורית: קני אנדרסון

הנטס פתחו את המילניום כאחת הקבוצות הגרועות בליגה כשאחת מנקודות התקווה היחידות שהיו לאוהדים היא שחקן סרבי צעיר בשם פטרוביץ' שעבר עונת פתיחה לא רעה ובבחירה הזאת הם לוקחים את אחד הכישרונות המלהיבים של שנות ה90 להחזיר קצת אנשים לכיסאות ולעבות את הקו הקדמי. ג'ונסון העביר את שנותיו הטובות ביותר בשארלוט ונבחר בה לשני קבוצות אולסטאר, אתלט מטורף שפיצה על העובדה שלא היה השחקן הכי גבוה על המגרש (1.98 מ') ביכולת ורטיקלית. המשחק שלו מזכיר את זה של בחירה ראשונה מהשנים האחרונות, זאיון וויליאמסון, עם השילוב של אתלטיות, גמישות מסביב לטבעת והיכולת לסיים ביעילות כנגד כל אחד בנוסף ליכולות שליטה בכדור שאיפשרו לו לתפוס את ההגנה לא מוכנה (אם הוא היה משחק היום כבר היינו שומעים על פוינט לארי). הזריקה משלוש אף פעם לא התחברה גם לא בתקופה השנייה של הקריירה כשחקן משלים עם הניקס איתה הגיעה לגמר הNBA עם אותה שלשה ועבירה מפורסמת כנגד אינדיאנה במשחק 3 בגמר המזרח. חלוקת חדר ההלבשה עם אלונזו מורנינג נגמרה בקטטה הזכורה במדי ניו יורק כשאלונזו לובש את מדי מיאמי אבל ג'ונסון מקבל הזדמנות חדשה בניו יורק מוקדם מהצפוי להשאיר חותם גדול יותר בליגה.

3. סקרמנטו קינגס: קני אנדרסון (4) – 

בחירה מקורית: בילי אוונס

את אוואנס סקרמנטו העבירה בטרייד לגולדן סטייט עוד לפני שלבש את מדי הקבוצה בתמורת למיץ' ריצ'מונד, טרייד טוב לקבוצה על הנייר אך אחד שלא עזר לה להגיע לעונה מנצחת בעונות של ריצ'מונד בקבוצה אך סקרמנטו שומרת על הבחירה שלה הפעם (ושומרת על אחת הקבוצות הכיפיות של שנות ה90 ביחד, "RUN TMC").

לקינגס אין מה להפסיד. עם קו אחורי שכולל את ספאד ווב, דניס הופסון וג'ים לס הקבוצה נואשת לכישרון מכל סוג ומחליטה לבחור את אחד הכישרונות המפוספסים של שנות ה90'. אחרי שהתייבש על הספסל בעונתו הראשונה, צ'אק דיילי הגיע לברוקלין, התלהב מהרכז הצעיר ואף השווה אותו לפוינט גארד קטן אחר איתו חווה הצלחה רבה. בשלוש עונות תחת דיילי אנדרסון רשם 17.7 נק' למשחק ו9 אסיסטים, נבחר פעם אחת לאולסטאר וביחד עם דריק קולמן הצליח להוביל את הנטס בחזרה לפלייאוף. אחרי שהעזיבה של דיילי אנדרסון מצא את עצמו בטרייד אחרי טרייד ולא הצליח לשחזר את היכולת שהראה באותם עונות למרות שהמשיך לקלוע בספרות כפולות ולחלק מעל ל5 אסיסטים למשחק. השילוב של כישרון, אתלטיות, ראיית משחק ומסירות נוצצות שהראה באותם עונות מספיקות לסקרמנטו שנואשת להגיע למאזן מנצח.

4. דנבר נאגטס: סטיב סמית' (2) – 

בחירה מקורית: דיקמבה מוטמבו

עם ווינסטון גארלנד כעושה המשחק העיקרי של הקבוצה בקו האחורי ואחרי שאיבדו את מוטומבו הנאגטס בוחרים את הגארד היציב בבחירה הרביעית. סטיב סמית', שעד לפרישה ולקריירה הנהדרת כפרשן ושדרן העביר 14 עונות בליגה כולל עונת אולסטאר אחת ב98', היה אחד משחקני המפתח בריצה של פורטלנד ב99' שנעצרה כשהיא איבדה יתרון של 14 נק' ללייקרס במשחק 7 בגמר המערב. בין השנים 92' ל99' רשם 18.1 נק' וחילק 3.1 אסיסטים (סיים שלוש עונות עם מעל 20 נק') ויכל לקלוע מהשלוש באחוזים סבירים 35.8% על 3.4 ניסונות לערב ועונה אחת מטורפת אותה סיים על 47.2% ו3.2 נסיונות. עם קו אחורי שכולל את ספאד ווב, דניס הופסון וג'ים לס סמית' מוצא את עצמו בקבוצה אותה יצטרך להוביל ובה הכדור יבלה זמן אצלו בידיים, אם זה לא יסתיים במאזן מנצח אז לפחות בנתונים אישיים מרשימים.

5. מיאמי היט: טארל ברנדון (11) – 

בחירה מקורית: סטיב סמית'

ההיט עברו שלוש שנים בליגה עד לנקודה זו ורשמו 57 ניצחונות עד כה בתור הפרנצ'ייז החדש בשכונה. עם סגל שמובל על ידי גלן רייס הלא יציב הקבוצה מהחוף הדרומי שרחוקה משנותיה תחת פאט ריילי נואשת לכישרון וטארל ברנדון יכול בהחלט להיות התשובה. ברנדון העביר 11 עונות בליגה ולאחר שלא הצליח למצוא מקום בשלוש העונות הראשונות, מצא מקום ברוטציה של קליבלנד וב94' ו95' נבחר לאולסטאר בזמן שהוא קולע 19.4 נק' למשחק. בגובה 1.8 מ' ברנדון היה פליימייקר מצוין, מ93' ועד לפציעת הברך שגמרה לו את הקריירה ב2002 רשם 7.4 אסיסטים והיה זריז וגמיש מספיק בשביל לחדור לסל. קלע בספרות כפולות בכל אחת מאותן עונות למרות שלא החזיק בזריקה יציבה משלוש. ברנדון יחליק לעמדת הרכז הפותח במקום בימבו קולס ויתרום למאבק הפלייאוף במיאמי.

6. דאלאס מבריקס: דייל דייוויס (13) – 

בחירה מקורית: דאג סמית'

סנטר עצום עם מסת שריר מאסיבית ופיוז קצר. חווה את ההצלחה העיקרית שלו בשנות ה90 באינדיאנה, נבחר במדיה לקבוצת אולסטאר אחת ב99' וצבר עבירות בניסיון נואש לנסות לעצור את שאקיל אוניל בגמר מול הלייקרס (4.5 עבירות למשחק) ורק תודה שעבר לפורטלנד לפני שארטסט, ג'קסון וג'רמיין אוניל הצטרפו לקבוצה. קלע בספרות כפולות חמש פעמים והיה ריבאונדר ושחקן הגנה מצוין. יצטרף לדאלאס ויוסיף קשיחות לקבוצה של בלאקמן ודרק הרפר.

7. מינסוטה טימברוולבס: – ריק פוקס (24) –

בחירה מקורית: לוק לונגלי

פוקס הוא כנראה השחקן האהוב עלי בדראפט כולו. היה שחקן הגנה מצוין על הכדור ושחקן הגנה קבוצתי מצוין, יכל לזרוק משלוש ולרווח את המשחק, תמיד הניע את הכדור והוא אף פעם לא נדבק לו ליד. אבל מעל הכל פוקס ניחן בחוכמת משחק שבאה לידי ביטוי באותה ריצה אגדית עם הלייקרס בתחילת שנות ה2000. פוקס היה השחקן המושלם לצרף לקבוצה מלאת הכוכבים והאגו של פיל ג'קסון, הוא היה אחד מהיחידים בחדר ההלבשה שהצליח להגיע לקובי בראיינט הצעיר ולצרף אותו להווייה הקבוצתית. בשנים הראשונות פוקס יקבל את הנקודות שלו במינסוטה שמסתמנת להיות אחת הקבוצות הגרועות בליגה אך עם הפרנצ'ייז הכושל יצליח לשמור עליו עד שאיזה שחקן תיכונים מוכשר יחליט להירשם לדראפט בעוד כמה שנים ההיסטוריה למינסוטה יש משהו בידיים.

8. דנבר נאגטס: כריס גאטלינג (16) –

בחירה מקורית: מארק מייקון

הביג מן עם הידיים הארוכות הידוע בכינויו "נותן המרץ" (The Energizer) יקבל מספיק הזדמנויות לזרוח בדנבר אחרי שהקבוצה איבדה את היכולת לבחור את מוטומבו ותחבר אותו עם סטיב סמית'. דנבר תקבל את הסנטר שבילה בליגה עד 2002, רוב הזמן מתחת לטבעת ואף נבחר במדי דאלאס לנבחרת האולסטאר כשקלע 19 נק' וקלט 8 ריבאונדים ב97' (עבר בטרייד לנטס באותה עונה). גאטלינג הוא שחקן מוכשר בהרבה ממייקון שנבחר עם הבחירה המקורית אבל קשה לי לראות את הצמד החדש מוביל את אטלנטה כמו מוטומבו.

9. אטלנטה הוקס: גרג אנת'וני (12) –

בחירה מקורית: סטייסי אגמון

עוד רכז מהדראפט שאחרי הפרישה חווה קריירה נהדרת כשדרן בליגה. אנת'וני הוא רכז יציב שבאטלנטה מחפשים להמשיך את דרכו של מוריס צ'יקס כגארד הגנתי, אנת'וני סיים עם 2 חטיפות למשחק ב97', שיכול לזרוק ובעיקר לנהל את המשחק. בעונת השיא שלו בליגה קלע 14 נק' למשחק וחילק 7 אסיסטים בונקובר ואטלנטה בוחרת שחקן שהיא תדע מה היא תקבל ממנו בפלייאוף לצד דומיניק ווילקינס.

10.  אורלנדו מג'יק: סטייסי אגמון (8) –

בחירה מקורית: בריאן וויליאמס (ביסון דלה)

המגיק שנמצאים בשנה השנייה שלהם בליגה מובלים על ידי חבורה של גארדים אימתניים כמו סקוט סקיילס, דניס סקוט וניק אנדרסון וזקוקים יותר לחיזוק בכנף מאשר גארד בוחרים את "איש הפלסטיק", שקיבל את הכינוי מהאתלטיות, זריזות וגמישות שאפיינו את המשחק שלו. בלי יכולת אמיתית לרווח את המשחק אגמון העביר באטלנטה חמש שנים מצוינות שבהם קלע 13.7 נק' למשחק אבל אחרי שמצא את עצמו נשלח לדטרויט ב96' לא הצליח לשחזר את אותו שיא, קפץ בין קבוצות בליגה ולא הצליח לקלוע יותר מ6 נק' למשחק עד שפרש ב2006. אורלנדו מקווה לקבל את השחקן ששיחק באטלנטה בפלייאוף עם הבחירה הזו.

11. קליבלנד קאבאלירס: דארל ארמסטרונג (לא נבחר) –

בחירה מקורית: טארל ברנדון

ארמסטרונג שהספיק להעביר שנתיים באירופה לפני שהגיע לליגה אחרי אותו דראפט ואף להיבחר לשחקן העונה בליגה הקפריסאית זכור בעיקר בשל התקופה שלו באורלנדו כרכז הפותח ליד מקגריידי (באותה קבוצה עם שאק והארדוואי היה תקוע בסוף הספסל) ובשל עונת 99' בה עשה היסטוריה והיה לשחקן הראשון שזכה השחקן המשתפר והשחקן השישי של העונה ביחד. ארמסטרונג ניחן באתלטיות מרהיבה שהתפוצצה בהתקפות מתפרצות, ראיית משחק והיה מאותם שחקנים שיילחמו על כל כדור אבוד ויעשו הכל בשביל לנצח. יכנס בקליבלנד למקום של טארל ברנדון ולפחות ההטבעות המרהיבות שלו יתנו לקהל תמורה לכספם.

12. ניו יורק ניקס: ביסון דלה (10) –

בחירה מקורית: גרג אנת'וני

הניקס שמובלים על ידי הצמד הצעיר של סטארקס ואווינג ומכוונים גבוה מחפשים שחקן שיכול לעזור להם לנצח משחקים. דלה הוא שחקן אתלטי בטירוף, ריבאונדר מצוין ושחקן הגנה טוב ובעיקר יוסיף קשיחות לקבוצה של פאט ריילי ויעשה את כל הדברים השחורים. שיחק 20 דק' למשחק בסדרת הגמר ב97' במדי הבולס ותרם לזכייה באליפות. אחד השחקנים המסתוריים בליגה השאיר אוהדים מבולבלים כשפרש אחרי עונה סבירה בדטרויט ב97' בה קלע 10.5 נק' למשחק ונעלם ב2002 אחרי שיצא להפלגה עם אחיו ואשתו.

13. אינדיאנה פייסרס: לוק לונגלי (7) –

בחירה מקורית: דייל דייוויס

אינדיאנה יודעת שיש לה משהו מיוחד ביד בדמות רג'י מילר הצעיר. ביחד עם דטלף שראמפ הקבוצה עדיין לא הצליחה להשאיר חותם בפלייאוף אבל היא יודעת שהיא לא רחוקה אז היא מחליטה לבחור את מי שהיה הסנטר הפותח של הקבוצה (אולי) הטובה בהיסטוריה והשחקן שנשכח בסדרה הדוקומנטרית "הריקוד האחרון". לונגלי היה הסנטר הפותח של הקבוצה בכל המשחקים בהם שיחק מ95' עד 98' ידע לתפוס ריבאונדים, להגן על הטבעת וכמו הבחירה שמעליו לעשות את כל העבודה השחורה בשביל קבוצה שמכוונת הכי רחוק שיש.

14. סיאטל סופרסוניקס: בילי אוואנס (3) –

בחירה מקורית: ריץ' קינג

אוואנס הוא שחקן כנף ורסיטלי שיכול לשחק עם הגב והפנים לסל ולזרוק מחצי מרחק. את שנותיו הטובות בליגה הוא מצא תחת דוני נלסון בגולדן סטייט כפאוור פוורוורד שדוחף את הכדור קדימה בקבוצה עם הקצב הכי מהיר בליגה ובה קלע 15.2 נק' בשלוש העונות הראשונות שלו בליגה עד שהגיע למיאמי ומשם לא מצא את אותה הצלחה. הוא יצטרף לספסל של הסוניקס עם קמפ ופייטון הצעירים בתקווה לעזור לקבוצה למצוא הצלחה בפלייאוף בשנים הבאות.

15. אטלנטה הוקס: אריק מורדוק (21) –

בחירה מקורית: אנת'וני אוואנט

למרות שכבר לקחו רכז עם הבחירה הקודמת בדראפט מורדוק הוא השחקן הטוב ביותר שנשאר להוקס על הלוח. מורדוק הוא פליימייקר מצוין עם פוטנציאל להיות שחקן שיתאים לכדורסל המודרני ויוכל לרווח את המשחק, ב93' קלע 41.1% מהזריקות שלו משלוש על שני ניסיונות לערב ובאופן כללי יכל לזרוק מחצי מרחק. העביר שלוש עונות במילווקי בהם סיים עם 14.2 נק' ו7 אסיסטים.

16. גולדן סטייט ווריורס: בובי פיליס (45) –

בחירה מקורית: כריס גאטלינג

פיליס יתאים לכדורסל של נלי כמו כפפה ליד. שחקן הגנה מצוין, 95'/96' קבוצת ההגנה השנייה של העונה ועונה לפני כן אף הוביל את הליגה בטריפל דאבלים עם 5 כאלו. לקראת סוף הקריירה פיליס פיתח זריקה נקייה משלוש ומ95' עד 99' לא ירד מ 38.6% משלוש ואני משער שאם היה נלקח לגולדן סטייט עם הבחירה הזו היינו רואים את השינוי הזה קורה הרבה יותר מוקדם וכנראה מקבלים גם שחקן שהיה נבחר גבוה יותר בדירוג.

17. גולדן סטייט ווריורס: אליוט פרי (37) – 

בחירה מקורית: ויקטור אלקסנדר

גארד סולידי לבחור בבחירה שכזאת. העביר בליגה עד 2002 וסיים עם ממוצעים סולידיים של 6.3 נק', 3.1 אסיסטים וחטיפה למשחק. זכור בעיקר בגלל הכינוי "Socks" שניתן לו על הגרביים הגבוהות שלבש בליגה ובקולג'.

18. מילווקי באקס: רנדי בראון (31) – 

בחירה מקורית: קווין ברוקס

עוד שחקן מהדראפט הזה שהצליח להשתחל לרוטציה של הבולס בתקופת השיא שלהם. בראון לקח חלק ברוטציה של הקבוצה בכל סדרות הפלייאוף בזמן שלוש האליפויות המאוחרות יותר וזה כנראה מספיק לחלק הזה בדראפט.

19. וושינגטון בולטס: ריצ'י דומאס (46) – 

בחירה מקורית: להברדפורד סמית'

אחד מאותם קריירות שלא קיבלו סיכוי אמיתי להצליח. דומאס הושעה מהליגה עקב שימוש בסמים בעונתו הראשונה והשלישית לאחר שלא הצליח להיגמל אך בעונתו הראשונה האמיתית בליגה בפיניקס של צ'ארלס בארקלי קלע 15.8 נק וחטף 1.8 כדורים למשחק ואף נבחר לחמישיית הרוקיז לפני שהושעה מהליגה לעונה נוספת. הבולטס בוחרים אותו בתקווה שיצליח הפעם להיגמל מהסמים ולראות קריירה ארוכה יותר.

20. יוסטון רוקטס: ויקטור אלקסנדר (17) –

בחירה מקורית: ג'ון טרנר

ה"Big Smoothie" שיחק 4 עונות במדי גולדן סטייט בה נבחר ורשם בה מספרים יפים, קלע בספרות כפולות פעמיים, עשה קריירה יפה באירופה כשנכנס לחמישיית העונה ביורוליג ב2003 במדי צסק"א והספיק לעשות גיחה במכבי.

21. יוטה ג'אז: להברדפורד סמית' (19) –

בחירה מקורית: אריק מורדוק

בלי קריירה מרשימה במיוחד סמית' מוצא את עצמו בבחירה מחדש שלי רק בגלל הסיפור בו הוא קלע 37 נק' על מייקל ג'ורדן בהפסד של קבוצתו לבולס ולפי ג'ורדן היה לו את החוצפה לאמר לישו השחור  "Nice game, Mike", תגובה שעיצבנה את ג'ורדן כל כך שלמחרת הוא קלע על סמית' ועל וושינגטון 36 נק'. במחצית הראשונה. אותה תגובה כמובן לא הייתה ולא נבראה אלא רק כלי של מייקל לחמם את עצמו ולשמור על האינטנסיביות שלו במהלך העונה הסדירה. אגדי.

וזהו! ניסיתי לחפש יותר שחקנים לכתוב עליהם וזה כל מה שהצלחתי למצוא, אשמח לדעת אם פספסתי מישהו.